“לא חשבתי שזה יכול להגיע אלינו…”
זה המשפט שהורים רבים אומרים רגע אחרי שהם מגלים שהילד שלהם פוגע בעצמו.

ופתאום…
הילדה שמסתגרת בחדר שעות,
הבן שלובש שרוולים ארוכים גם בחום,
השקט הזה,
העצבנות,
המרחק,
מקבלים משמעות אחרת לגמרי.

פגיעה עצמית בקרב בני נוער היא לא “חיפוש תשומת לב”.
וברוב המקרים גם לא רצון למות.

זו דרך של נפש צעירה לצעוק כאב…
כשהיא כבר לא יודעת איך להסביר אותו במילים.

כהורים,
התגובה הראשונה שלנו היא פחד.
לפעמים גם כעס.
הלם.
חוסר אונים.

אבל דווקא ברגעים האלה,
הילדים שלנו צריכים שנדע לראות מעבר לסימנים שעל הגוף, ולהבין את הכאב שיושב בלב.

כתבתי מאמר עמוק, מקצועי וחשוב מאוד לכל הורה,
על:

למה בני נוער פוגעים בעצמם

אילו סימנים אסור לפספס

מה עובר להם בפנים

ואיך נכון להגיב כהורים בלי להרחיק אותם עוד יותר

אם אתם הורים למתבגרים, אני באמת חושבת שזה מאמר שחייבים לקרוא.
לא מתוך פחד.
אלא מתוך הבנה, מודעות ויכולת להיות שם עבור הילדים שלנו בזמן.